לירד המילטון

מבט קרוב לאיש המים האולטימטיבי

הגולש לירד המילטון הפך כבר מזמן לשם נרדף לאומץ, חדשנות, תחרותיות, דבקות במטרה, חברות, ואם צריך להוסיף אז גם צניעות (להפתעתכם הרבה). בעיני רבים המילטון נחשב לגולש הטוב ביותר בעולם, אך למעשה הוא איש “מים” רב פעלים שאורח החיים הימי מפעם בו. גלישת רוח, קייטסרפינג, לונגבורדינג, פדלבורדינג, בודיסרפינג, גלישת קייק וכמובן גלישת גלים גבוהים, מסוכנים ואתגריים במיוחד הם רק חלק מתחומי עיסוקיו. המילטון, על כל פועלו הרב-גווני, הוא דמות מורכבת ויוצאת דופן בעולם הגלישה, לעיתים מבלבלת וסותרת, המשלבת אלגנטיות, עידון ורוך במעטפת של קשיחות ושרירים.

מעמדו כאחד הגולשים היותר דומיננטים בספורט הציב אותו לא רק על שערי ירחוני הגלישה המפורסמים בעולם אלא גם על גבי שערי מגזינים מכובדים כגון Outside, GQ, Rolling Stone, ואפילו National Geographic. יחד עם זאת, מעורבותו עם ספונסרים (נותני חסויות) של תעשיית הגלישה המוערכת במליוני דולרים היתה תמיד מצומצמת ביותר. המילטון בוחר לשמור על מערכת יחסים ארוכה עם הספונסרים שלו ומעדיף לעבוד על פרויקטים ופיתוחים עצמאיים.

המילטון נחשב לאחד הנציגים המרכזיים של “מהפכת השורטבורד השנייה”. בתקופה קצרה יחסית, המילטון ושותפיו הצליחו לשבור מוסכמות מבוססות בספורט הגלישה, החל מהדרך בה תופסים ורוכבים על הגל וכלה בשינויים מרחיקי לכת בעיצוב הגלשן. אך מהיכן הכל התחיל?

הדרך למהפכה של לירד המילטון

לסביבה שלירד המילטון גדל בה היתה השפעה רבה על עיצוב אישיותו. שנות התבגרותו בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה-70 עברו עליו בהוואי, כור-ההיתוך התרבותי/התפתחותי של הספורט דאז. תחת כנפיו של אביו, ביל המילטון (אשר באותו הזמן היה גולש מקצועי וידוע בסגנון הגלישה היחודי שלו), לירד גדל ופרח בחברת הגולשים והשייפרים מהטובים והחשובים של התקופה כגון גרג נול, בוטץ´ ואן-ארטסדלן, ויני בריאן וחוזה אנג´ל. הוא היה חשוף לכל הנסיינות בעיצובים חדשניים (כמו המיני-גאן של דיק ברואר, מגוון V Bottoms, וכל מיני עיצובי חרבות וריילס מוזרים) וזו עיניינה אותו, הרחיבה את אופקיו, ועוררה את סקרנותו לגבי עיצוב הגלשן. אחד מסממניו הבולטים היה שבניגוד למרבית הגולשים בהוואי, שהתרכזו בלהתאים את הציוד לגלישה בתוך הצינור, המילטון התעניין גם במה שקורה “מחוץ” לצינור.

עוד בצעירותו המילטון לא נמשך לצד התחרותי/מסחרי של הספורט. למרות המצאותו בקרב מיטב הגולשים בהוואי ובמרכז כל האקשן התרבותי של הספורט, המילטון לא ראה את עתידו בתחרויות גלישה מקצועיות או בתעשיית הגלישה המסחרית. אחת מפריצות הדרך שלו החלה בהגעתו לאי קוואי, אחד משרשרת האיים של הוואי ובעל תנאי גלישה מצויינים ומגוונים אשר עד היום מפיק גולשים מהטובים בעולם. החשיפה של המילטון בגיל כל כך צעיר לתנאי גלישה אלו חישלה אותו למפגשיו הראשוניים עם גלי הענק של מפרץ הנאליי ובהמשך לפיאי (הידוע גם בכינויו “מלתעות”). בתנאי ים שהיו מרתיעים אפילו את הגולשים הבוגרים והמנוסים ביותר, המילטון ראה את ההזדמנות האמיתית להתבטאות ולהתפתחות אישית.

כשבוחנים את דרכו, אפשר לומר שלירד המילטון הגיע לגלישת הגלים מהדלת האחורית. המילטון היה בעל ראיה מערכתית כוללת במה שנוגע לספורט הימי, ושמר על “ראש פתוח” כשבדק את תפקודם של ציודי גלישה מסויימים על ענפי הספורט השונים. המילטון שלא הסס להתנסות, גלש על מגוון כלי שייט אך הצטיין במיוחד על גלשני רוח. בדיעבד ניתן לראות את ההשפעות הרבות שהיו לגלישת הרוח בציוד שהוא פיתח ומשתמש בו כיום. השינויים שהמילטון הביא לציוד הגלישה היו מהותיים ומהפכניים. השימוש ברצועות הרגליים ובחרבות שונות כמו גם קיצור אורך הגלשן (מ 11ft גאן ל 6ft שורטבורד) היו “פתרונות” שהמילטון המציא בהשראת הדרך בה גולשי רוח מתמודדים עם התנאים האתגריים של גלי ענק (כגון מהירויות גל גבוהות, תנאי גל רוגשים וכו´). שינויים אלו פתחו דלתות חדשות בספורט. אם בעבר גלים בגובה 15-20 מטר היו מחוץ להישג-ידם של גולשים (כי הציוד פשוט לא איפשר לתפוס ולגלוש על גלים גבוהים כל כך) היום, גלי ענק אלו נרכבים בסגנון כמעט זהה לגלים בגובה 2-3 מטר.

שינוי בגישה

אולי השינוי המשמעותי ביותר שהמילטון הביא לספורט, הוא השינוי בגישה. לירד מייחס חשיבות רבה להיבטים כגון כושר גופני, כושר מנטאלי ועבודת צוות כהכנה לקראת ההתמודדות עם גלישה בגלי ענק. אימוני הכושר הגופני שהמילטון עובר הינם בלתי מתפשרים ומתאפיינים בתרגילי כח וסיבולת לב ריאה מאתגרים ודינאמיים גם יחד. ההכנה הפיסית מהווה גורם מכריע בבניית היכולת הפיזית והמנטאלית מול גלים מסוג זה. ההבנה שיכול לקרות מצב בו ייצא מהים בכוחות עצמו ורק עם המכנסיים עליו (ללא גלשן או עזרה של אופנוע ים) מהווה תמריץ בשבילו להתאמן קשה יותר, טוב יותר וללא פשרות. המילטון גם יודע שבכדי לרכב על גלי ענק דרושה עבודת צוות במים ומחוצה להם. שיפור הקשר, התיזמון והבטחון בין הגולש לשותפו, שיפור הציוד בהתאם והמחוייבות להצלחה של הצוות הינם פארמטרים הכרחיים בכדי למקסם את יכולת הגלישה מחד והשרידות במקרה של נפילה מגל מסוג זה מאידך. המילטון מייחס מידה רבה של רצינות, החלטיות וכבוד לכל ההיבטים הללו. הדרך בה הוא גולש על גלים אלו יכולה להציג תמונה מטעה, תמונה של חוסר פחד או חוסר יכולת לאמוד את הסכנה. אך למעשה, ההפך הוא הנכון. המילטון נוהג כמי שפועל מתוך מודעות גבוהה לסיכונים שהוא נוטל על עצמו. על כך מעידים אימוניו הקשים ופיתוח הציוד המתקדם שהוא שוקד עליהם ללא הרף.

בין אם מדובר בגלים בגובה של חצי מטר או 20 מטר, כיום יותר מבעבר, ניתן לראות את תרומתו של המילטון לספורט גלישת הגלים. באישיותו וסגנונו היחודי הוא שואף להגדיר מחדש את גבולות הספורט ומוכיח את האמרה ההוואית ש”גלישה היא ספורט של מלכים”. בכל מקרה, לא נראה שהמילטון אמר עדיין את המילה האחרונה ולכן אנחנו נקשיב.

השארת תגובה