עדי גלוסקא, 36, נחשב לאחד הגולשים המוצלחים והמוערכים ביותר בספורט גלישת הגלים בישראל. היותו אלוף הארץ 10 פעמים, הגעתו למיקומים הגבוהים ביותר באליפויות אירופה והמשך מעורבותו ופעילותו הענפה בתחום הקנתה לו נסיון אשר מעטים פה בארץ אוחזים. ישבנו לשוחח עם עדי על העבר, ההווה, התוכניות לעתיד ולקבל את הפרספקטיבה שלו על מספר נושאים חשובים בספורט.
לכל גולש יש את אותה התחלה ראשונית, ה"חיידק" שחיבר אותו לספורט ושגרם לו להתאהב ולחזור למים. במבט לאחור, איך זכורה לך ההתחלה והחוויות שחיברו אותך לים ולספורט?
אני זוכר בברור את החוויות הראשונות בים עם אחי הגדול, שחשף אותי לספורט בגיל 7. בתור ילד, אתה נכנס למים עם הגלשן וכל העולם הזה הוא גועש וסוער. הגלים נראים לך חזקים יחסית, אתה מנסה להתמודד עם הרבה קצף ומים בפרצוף, מנסה לאחוז חזק בגלשן, פתאום בא גל חזק, מתנפץ ומעיף אותך. זה היה כיף וזה היה עולם חדש, חזק ומעורפל.
זכורה לי גם הפעם הראשונה שתפסתי פינה נקייה לbackside. הרגשתי שאני מרחף כמו ציפור וישנו חיבור מוחלט בין התנועה שלי לגל עצמו. מאז, כשאני משחזר את התחושה הזו, אני יודע שאני מחובר לגל בצורה הכי טובה וישירה שיש. זה מרגיש כאילו אין גלשן מתחתי, אני כאילו על חמאה, אני עושה את התנועות והכול קורה בצורה טבעית והרמונית.
עדי גלוסקא בגיל 12 מבצע bottom turn בחוף תל ברוך
מי היו הדמויות העיקריות שהשפיעו עליך ושתרמו להתפתחות סגנון הגלישה שלך?
בהתחלה, לאחי היתה השפעה מאוד גדולה עלי. הייתי רואה את הדרך שהוא וחבריו גולשים וזה השפיע עלי, לאו דווקא מבחינת הסגנון אלא יותר מהבחינה של חווית הגלישה והחיבור לים.
מאוחר יותר, טום קארן. במשך שנים רבות ועדיין היום אני מעריץ את התנועה שלו, השלמות ואת יכולת ההתבטאות שלו על הגל. הוא סיפק השראה והיווה בשבילי מעין עילוי, ולא במובן שניסיתי לחקות אותו אלא בתהליך המתמשך של לנקות את הסגנון שלי בכל האספקטים-תהליך מורכב הדורש זמן, הבנה, תשומת לב, מודעות גופנית ועצמית.
גולשים מקומיים שהשפיעו עלי מאד בצעירותי היו הגולש המוכשר אורן וויס, ושמעון דוייב שהיה יו"ר הארגון וליווה את הנבחרת באליפויות בינלאומיות שהיווה מעין מנטור עבורי. עידו דר אל ואבי שמר עזרו לי רבות בהמשך, בטיפים חבריים, לפתח את רמת הגלישה.
לדעתי, לכל אחד יש את אופן הביטוי האישי על הגל, וברגע שגולש מנסה לחקות סגנון של מישהו אחר, אז הוא עלול לפגוע בהתקדמותו. הרבה יותר נכון לאפיין את הסגנון של הגולש ולעבוד איתו.
הילטון – אליפות ישראל 1990 עם אורן וויס – הילטון 1990
בקרירת הגלישה הגעת להישגים מרשימים ובשביל גולשים בישראל אתה מהווה היום מודל להצלחה ולפתיחת דלתות בארץ ובחו"ל. מה היו המרכיבים העיקריים שתרמו ואיפשרו לך להגיע להישגיים אלו?
המרכיב העיקרי היה האופי שלי. הרצון לקחת את הספורט הזה, להתמקד בו ולהתמקצע. כמובן שהיו שם אלמנטים חשובים אחרים כמו כשרון, מוטיבציה והתלהבות, אבל ללא ספק האופי שלי של לעבוד קשה, לנסות ולעשות את המיטב בתוך הדבר שאני מתחכך בו היווה את הבסיס להישגים אלו.
בהכירך את הדור הצעיר, האם יש סיכוי לגולש ישראלי להשתלב ולהתברג בסבבים הגבוהים של הASP?
זה מאוד קשה וישנן כמה סיבות לכך. קודם כל, גולשים בארץ צריכים להתמודד עם חסך גדול בתנאי גלישה ועם מעט ימי גלים. בנוסף, נושא החשיפה לגולשים מקצוענים ברמה גבוהה הוא חשוב ביותר. בהשוואה לחו"ל, אין לנו מספיק גולשים כאלה. בחו"ל כשאתה נכנס לגלוש בחוף מסוים, ישנם שניים שלושה גולשים מקצוענים בתוך המים והחשיפה הזאת מעלה מאוד את רמת התחרותיות.
על מנת לפצות על כל אלה ולהתקדם מקצועית, גולש צעיר צריך לעשות הרבה ספורט, לבצע אימונים מנטאליים כמו דמיון מודרך, לנתח את הגלישה מהבחינה הטכנית, להקפיד על תזונה נכונה, להכיר לעומק את ציוד הגלישה האישי ולהתאימו, ובנוסף הוא צריך להגיע לחו"ל לא מעט, דבר הדורש הרבה כסף.
להגיע לדרגים הגבוהים מבחינה מקצועית דורש עבודה קשה, המון מוטיבציה, עקביות ומשמעת עצמית. ההתמקדות בגלישה מקצועית גם מצריכה ויתורים על הנאות כמו לצאת עם חברים בלילה עד שעות מאוחרות, שתיית אלכוהול וכו´. להערכתי ויתורים אלה קשים לדור הצעיר אך הכרחיים למי שרוצה להיות גולש מקצועי ישראלי.
בשנים האחרונות אני מדריך את בן ראובני, בחור שאני מאוד מאמין בכישרון וביכולות הגלישה שלו, אבל מה הוא יעשה ואיך, זה כבר תלוי בו כי כפי שהזכרתי הדרך לא קלה, מורכבת וארוכה. יש גם את גיל קרן ומספר ילדים צעירים שיצא לי לראות שהם מאד מוכשרים.
עדי גלוסקא מדגים את התוצאות של העבודה הקשה
גלישת גלים הביאה אותך לטייל ולגלוש במקומות רבים בעולם: מלדיביים, איי הקנארים, איי פיג´י, אינדונזיה, הוואי ועוד. האם יש לך חוויה יוצאת דופן שנשארה איתך מטיול הגלישה?
ישנן חוויות רבות, אבל זכורה לי חוויה מאוד מיוחדת מנסיעה לאיי קומודו שבאינדונזיה. איי קומודו נודעים בשל קיומה של לטאת "דרקון" גדולה הנקראת "קומודו דרגון" היכולה להגיע לאורך של שני מטרים. יצאתי לאיים במטרה לגלות חוף גלישה חדש עם קבוצת גולשים וצלם גלישה ידוע בשם ג´ון קלהן שגילה בעבר את הגל המדהים ב "Cloud 9" שבפיליפינים.
חוף גלישה חדש אומנם לא מצאנו, אבל מצאתי שם נוף מדהים, מיוחד ומורכב. הנוף הבראשיתי של סלעים וצוקים הבולטים מתוך המים העמוקים, העצים ירוקים, המים הכחולים…בשילוב עם הידיעה שרגל אדם לא דרכה במקומות מסוימים, שאין נפש אדם או חיה מסביב הייתה חוויה יוצאת דופן ומאוד חזקה בעיני. לחוות שבוע ימים בצורה הזאת, זה כאילו היינו לבד ביקום.
מבט מהאוויר על איי קומודו – אינדונזיה "קומודו דרגון" – יכולה להגיע לאורך של 2 מטרים.
הזכרת מקודם את נושא ציוד הגלישה. בשנים האחרונות עולם הגלישה בארץ ובעולם חווה התפתחות בשיטות, בטכנולוגיות והשימוש בחומרים חדשים בייצור גלשני גלים כדוגמת השייפ מהמכונות לעומת השייפ הידני, חומרים כגון הTuflite, הCarbon Fiber, Epoxy וכו´. עם מגוון כה רחב של גלשנים בעלי מאפיינים ותכונות שונות, מה ההמלצה הכי חשובה שהיית נותן לגולשים בישראל הרוצים לבחור גלשן?
ציוד גלישה זה נושא חשוב ומורכב. לדעת על איזה ציוד לגלוש זה משמעותי לפחות כמו כשרון. בהמשך לזה, בעיני היום כל מפעל, בין אם בארץ או בחו"ל, יכול להוציא לך את המג´יק-בורד. מה שחשוב זהו הקשר בין השייפר לגולש או הקשר בין היבואן לגולש, במידה והגלשן הוא מחו"ל.
כמו שהזכרת, ישנו אכן מרוץ לשימוש בחומרים חדשים ואכן נכנסו כאלה לתעשייה, אך לדעתי עדיין לא הגיעו לחומר כל כך ייחודי ואופטימאלי המספק גמישות וחוזק כדוגמת הקצף. זהו נושא מפליא כלשעצמו אך יתכן והוא מכוון ישירות ע"י התעשיינים שנשענים על בלאי הגלשנים. בעיני, בכל מקרה, הגלשנים שמרגישים הכי טוב במים הם גלשני קצף הפולי-יוריטיין וציפוי הפיברגלס המיוצרים בדרך הקונבנציונאלית ב 50 שנה האחרונות.
באיזה אופן אתה מעורב בעיצוב הגלשנים שלך?
אני מעורב אישית. אני יודע פחות או יותר מה אני רוצה להרגיש מתחת לרגליים ולפי זה אני בוחר את השייפ, את גובה ונפח הגלשן וכו´… לאחר מכן אני מנסה ליישם את מה שציפיתי מהגלשן על הגלים.
לאחרונה זכית בתחרות ה"Billabong Up North" בחוף שבי ציון. בניגוד לעבר, אנו רואים גולשים מקצועיים כמו סלייטר ו Occy ממשיכים להתחרות עד גיל מבוגר יחסית ומנצחים תחרויות. מה נדרש על מנת להתמודד עם המחויבות והכושר הגופני של המתחרים הצעירים יותר?
התופעה של גולשים מבוגרים שמסוגלים לנצח תחרויות היא לא תופעה שכיחה או טרווילית. סלייטר לדוגמא נחשב לאחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים, משהו יוצא דופן. בנוסף, ברור שהיכולות של גולש צעיר הן הרבה יותר גבוהות מהבחינה הפיזיולוגית, לצורך גלישה תחרותית.
בהקשר האישי, אני חושב שגם הסיפור שלי הוא לא שכיח. אני היום לא ערוך מבחינה פיזיולוגית לתחרות אבל אין לי ספק שאני עדיין קוצר את הפירות של העבודה הקשה שעשיתי לפני שנים. אומנם בפועל, מבחינת שעות, אני גולש הרבה פחות מהגולשים הצעירים שהתחריתי מולם בתחרות האחרונה, אבל בראש אני חי את זה חזק, כל יום אני מייחד לגלישה לא מעט שעות מחשבה גם אם בפועל איני במים. היום אני בעל משפחה, עובד קשה, עם הרבה פעילויות מסביב וחלוקת הזמן שלי היא מוגבלת. אני מפצה על חוסר הזמן "הרטוב" בעזרת הניסיון והידע שצברתי, הדמיון המודרך היומיומי וע"י שמירת זיכרון של הדברים הרלוונטיים בהקשר של הגלישה.
עדי גלוסקא מנצח את תחרות ה Billabong Up North בחוף שבי ציון | תמונות באדיבות בילבונג
בהקשר הזה, מאז תחילת הקרירה שלך היית מעורב והתמדת בפעילות גופנית (היותך מדריך כושר צבאי, פיזיותרפיסט, השתתפותך בטריאתלונים, יוגה וכו´). מה המשקל והחשיבות שאתה נותן ומייחס לכושר הגופני בהקשר ההצלחה בגלישה?
זה עזר בעבר ועוזר לי גם היום. פעילות גופנית גורמת לך להכיר את הגוף שלך, את מגבלויותיו, אתה לומד מהי תנועה ומפתח מודעות גופנית. אתה מתחזק, משפר יכולות גופניות נוספות שרלוונטיות לגלישה כגון שיווי משקל, גמישות ועוד.
העבודה הפיזית והמנטאלית של שנים קודמות- לפני שהפכתי לבעל משפחה עם מחויבויות מורכבות שדורשות זמן, אנרגיה ומשאבים (שבעבר הופנו לגלישה ולספורט) אפשרה והקנתה לי את היכולת לבוא לתחרות, שאליה לא התכוננתי, באמצע שבוע עבודה קשה ולהיות מסוגל לנצח את מתחרי.
כיום גולשי גלים בארץ ובעולם מעורבים בנושאים מחוץ לענף הגלישה בדגש על נושא איכות הסביבה. מה לדעתך החשיבות של מעורבות גולשי הגלים בנושא?
החשיבות היא גדולה. גולשי גלים נהנים מהעולם הזה שאיכות הסביבה כל כך קשורה אליו ויש להם אינטרס להיות מעורבים ואקטיביים בלשמר את הסביבה ואת הים בפרט. לצערי, מלבד לשמור על עצמי ועל מה שאני עושה מסביב אני לא עושה מספיק בנושא בהקשר רחב יותר.
לאחר שנים רבות בספורט, האם אתה מרגיש שחווית הגלישה שלך השתנתה ואיך היית מגדיר אותה כיום?
כן, החוויה השתנתה קצת. במשך שנים ארוכות ניקדתי כל גל שהייתי עליו, מה עשיתי, איך עשיתי ואיך זה נראה. היום כבר אני עושה את זה פחות ושם לב יותר לתחושות שלי על הגל. זה לא מונע ממני לגלוש חזק באותה מידה. חשוב לי לדעת שאני נראה טוב על הגל ומחובר לזרימה שלו אך הדרך שלי להשיג את זה השתנתה מעט.
איך אתה רואה את המעורבות והעתיד שלך בענף הגלישה?
להמשיך כמובן לגלוש ולהשפיע אם אני יכול על דור העתיד. עולם הגלישה חשוב לי מאוד באופן אישי ואני מאמין שלמרות שאין פה גלים כמו שהיינו רוצים, הרבה אנשים יכולים ליהנות מגלישה בארץ.
לשמחתי אני כבר לא עוסק בלקדם את עצמי מבחינה תחרותית, ויש לי זווית ראיה פחות אגואיסטית על העניין. עברתי תהליך מעניין – כשהתחריתי חשבתי שהמטרות שלי באותן שנים הן להגיע למקום ראשון, להשיג באירופה ובעולם מקומות גבוהים, ולא ידעתי שבעצם הגלישה התחרותית הייתה אמצעי. אמצעי בשביל שבהמשך, כשאסיים את פרק הגלישה התחרותית, אחיה חיים טובים ונכונים יותר בזכות הכלים שצברתי עקב התמדתי ועבודתי הרבה כגולש מקצועי על כל המשתמע מכך.
אני מאמין שהגלישה מספקת לגולשים איזשהו עוגן לחיים ובהקשר הזה אני עובד ומאמן גולשים צעירים. קידום הספורט בכלל וגלישה בפרט, עשויי לעזור ליצר חברה בריאה יותר.
עדי גלוסקא מאמן את הדור הצעיר באירופה
* תודה מיוחדת לגל ורדי שעזרה בהכנת הכתבה.
