אין דרך להכחיש זאת יותר – הטווין-פין (twin-fin גלשן עם שתי חרבות) עשה הופעה מחודשת. אם זה זנבות מפוצלים, או העתקי ה twinnies של מרק ריצ´רדס, שייפרים רבים בעולם מחליטים פעם נוספת לפסל זנבים ממוזלגים (סנונית/swallowtails), כנפיים בולטות ולמקם שתי חרבות בגובה של 14ס"מ בצידי הריילס. לאחר שהשייפר סיימון אנדרסון "הרג" את העיצוב הזה בשנת 1981 כשנעץ את החרב השלישית בלב שתי החרבות, קצת מוזר לראות את עיצובי הטווין-פין נובטים מחדש.
כאשר מסתכלים על היסטורית הגלישה, אין זה מפתיע שגולשים ושייפרים רבים מאמינים ש"מהפכת ה twin-fin הגדולה" היתה לא יותר מתחנת ביניים למעבר מחרב אחת לשלוש. המהפכה שמרק ריצ´רדס חולל ב 1978 עם ה 6’4”quantum-leap (ה twin-fin המפורסם שלו) היתה קצרה ונמשכה רק 3 שנים. ה Twin-fin של ריצ´רדס הצליח לשרוד עד לתחילתו של עידן הטראסטר שמשל ללא עוררין בעיצוב הגלשן במשך כמעט שלושה עשורים ונחשב ללא ספק העיצוב הכי נפוץ וקונפיגרצית החרבות הכי פופולרית בתולדות הספורט. לכן, החזרה לגלישה על גלשן שתי חרבות אינו מובן מאליו.
הדרך למהפכת ה Twin-Fin
ועדיין, למרות המהפכה "קצרת החיים" של הטווין-פין, חשיבותו והשפעתו של העיצוב לא מובנים במלוא עומקן. לעיצוב הטווין-פין של ריצ´רדס היתה השפעה לא רק על אסכולת גולשי ה "לקרוע, לשסע ולשסף" אלא גם השלכות חברתיות, ולמעשה, ניתן לשייך עיצובים וטרנדים עכשווים לעיצוב המקורי של ריצ´רדס.
כשבוחנים בקפידה את רצף האירועים ההיסטורי, זה לא מפתיע שמבין כל טייקוני הגלישה באותה תקופה, למרק ריצ´רדס היה את הרקע והיכולת לשגר את מהפכת הטווין-פין. זה לא רק הגלישה הצעירה והדינאמית אלא היותו אחד הגולשים המקצוענים היחידים שעסקו גם במלאכת השייפינג. למעשה, השילוב הייחודי של גלישה יוצאת דופן ויכולתו המיומנת לשלוט ולהכיר את ציודו, היוו גורמים קריטים בזכייתו בארבע אליפויות עולם.
ריצ´רדס בחן טוב את הגולשים שהתנסו במודלים הראשוניים של הטווין-פין (מאופיינים בקווי מתאר עגולים מאוד, S-deck, וזנב יהלום) וזיהה את החסרונות והמוגבלויות של העיצוב. בנוסף, הוא קיבל השראה מהפיש (fish), שפותח ע"י השייפר סטיב ליס, עיצוב אשר שיפר את יכולות הגלשן ע"י הכנסת "זנב מפוצל", פוייל מאוזן וסידור והתאמת חרבות נכון יותר. בהיותו חלק בלתי נפרד מסצנת מעצבי גלשנים ה"נסיוניים והחופשיים" (backyard shapers), ריצ´רדס ניגש לחדר השייפינג והתחיל לעבוד. הטווין-פין הראשון שריצ´רדס יצר התאפיין באף עגול, קצוות מתונים, ותחתית שטוחה. המודל אומנם עבד טוב בגלים נמוכים, אבל נחל אכזבה כשאף הגלשן היה "נתקע" בגלים גבוהים יותר.
בחורף 1977, ריצ´רדס נסע להוואי כאשר בראשו עדיין מתרוצצים רעיונות עיצוביים. בזמן שהותו שם הוא בילה כחודש בחברת השייפר האגדי דיק ברואר (תמונה 2). ריצ´רדס, אשר עד אז התייחס אל עצמו בתור שייפר חובבני, התחיל לספוג מברואר ידע נרחב כיצד לשלוט בכלי העיצוב ובכך בעצם לאפשר לו לישם את כל רעיונותיו. כשריצ´רדס סיפר לברואר על הקושי של מודל הטווין-פין לעבוד בגלים גבוהים ועל רצונו לנצל חלקים שונים של הגל, ברואר הציע להצר משמעותית את אף הגלשן של הטווין-פין. הטיפים של ברואר השפיעו על ריצ´רדס ועם חזרתו לאוסטרליה, הוא החל לצייר קווי מתאר חדשים למודל הטווין-פין ועיצב את אחד הגלשנים החשובים והמשמעותיים בהיסטורית הספורט, גלשן אשר יהווה פריצת דרך בעיצוב הגלשן.
ריצ´רדס וחשיבותה של מהפכת ה Twin-Fin
הטווין-פין החדש שריצ´רדס עיצב לא דמה כלל לעיצוב הפיש המסורבלים של שנות ה 70 המוקדמות. ריצ´רדס פיסל 6’4” עם רוקר מתון ופוייל מאוזן; הזנב הממוזלג-כנפיים (wing-swallowtail) היה בדיוק ברוחב הנכון בכדי להחליק בקלות על פני המים אך יחד עם זאת צר מספיק בכדי להגיב במהירות ללחץ הרגל האחורית. חשוב מכל, ריצ´רדס יצר ריילס חדים ו"מהודקים" (tucked under edge), מהכנפיים בצידי הזנב עד לאף הגלשן, ובכך צימצם את הנטייה של הטווין-פין להחליק לצדדים בעת ביצוע פניות. התחתית עוצבה בצורת "V", מאפיין אשר דאג להזין באנרגיה את התנועה מרייל לרייל. לקינוח, ריצ´רדס חרץ קימורים קטנים (concaves) מתחת לחרבות ששימשו כתמיכה בעת פניות חדות ומלאות. חיבורם של כל המאפיינים האלו יצרו גלשן יחודי ודינאמי.
להרבה גולשים המתנסים כיום בטווין-פין קשה להבין את חוזק רעידת האדמה כאשר ריצ´רדס הציג את יכולות הטווין-פין שלו במים. במקומות בהם ה single-fin והזנב הצר (האופיינים לאותה תקופה) היו מתחילים להקיז וולטים של מאמץ רק בכדי לצאת מה bottom turn, הטווין-פין ביצע פניות צנטריפוגליות אשר חתכו את המים כמו סיף והציבו אותו במקום הקריטי של הגל, וכל זאת מבלי לאבד שליטה. המעבר מרייל לרייל היה כל כך חד ומהיר שמהר מאוד התבררה יכולת התמרון והשליטה של הגולש במומנטום הגל. ריצ´רדס למעשה שיחרר את הגולש והספורט כולו מהבוץ הדייסתי והשטוח של הגלים היום-יומיים והצליח לגלוש בגלים נמוכים בצורה מהירה וחלקה כמו שאף גולש או עיצוב לפניו הצליחו.
לקטוף את הפירות
הנצחונות לא איחרו לבוא. יכולת הגלישה הדינאמית והאפקטיבית של ריצ´רדס לגלוש על הטווין-פין, זיכתה אותו באליפות העולם הראשונה שלו. מתחריו בסבב המקצועי, ניסו כמעט ללא הועיל לתת מענה לרצף הנצחונות של ריצ´רדס במגוון עיצובי גלשן אלטרנטיבים. יתרה על כך, חשוב להבין שהדומיננטיות של מרק ריצ´רדס על הטווין-פין, יצרה שרשרת של פריצות דרך בעיצוב הגלשן. ה "needle nose" של השייפר קייאן הורן (שמאוחר יותר התגלה כחיוני לפיתוח ה הטראסטר), ה single-fins השטוחים וכמובן הטראסטר של סיימון אנדרסון, כולם נוצרו כתוצאה מהדחף לעצור את מרק ריצ´רדס.
ישנו פתגם במדע שאומר שכשישנה תגלית אמיתית, אנשים מדחיקים אותה, לאחר מכן הם טוענים שאינה חשובה, ולאחר מכן הם זוקפים אותה לאדם הלא נכון. למרות שפתגם זה תקף להרבה חידושים בעולם הגלישה, לשימחתנו במקרה של ריצ´רדס והטווין-פין זה לא קרה. עכשיו יותר מתמיד, התרומה של ריצ´רדס לעיצוב הגלשן, לגולשים ולספורט גלישת הגלים ברורה ואין עליה מחלוקת.
