לאחרונה ישנם המון דיבורים על אחד הטרנדים האחרונים והחמים בעיצוב הגלשן וזהו שילוב קונקייב בדֶק הגלשן (בחלק העליון). מרביתנו יודעים את המשמעויות הרבות של שילוב קונקייבים מסוגים שונים בתחתית הגלשן, אך מהן ההשפעות של עיצוב קונקייבים בחלק העליון?
מנפצים את הקונסנזוס
קונקייב בחלק העליון איננו רעיון חדש. בשנות ה 60, ג´ורג´ גרינו עיצב את החלק העליון בצורת "כפית" (Spoon Deck) ומהפכת הטווין-פין בסוף שנות השבעים גררה שייפרים רבים להתנסות עם עיצובי קונקייב יחיד בדֶק הגלשן. למרות זאת, העיצוב התמוסס עם השנים והקונסנזוס של "דֶק-כיפתי", "דֶק-שטוח", ו "S-דֶק" שלט במדפי חנויות הגלישה.
אך לאחרונה שייפרים מהטובים בעולם, בינהם אל מריק וראסטי, חוזרים לשלב ולהתנסות עם קונקייבים בדֶק הגלשן ומנפצים את הקונסזוס. בדומה לעיצובי תחתית, הם מיישמים אותם במקומות שונים, בצורות וברמות שונות. הקונקייבים הנפוצים ממוקמים בקידמת הגלשן, בירכתיים (מותניים) וחוצים מרייל לרייל. עד כה הפידבק מגולשים מקצוענים כמו סלייטר וריינולדס הוא חיובי מאוד.
למה קונקייב בדֶק?
היתרון העיקרי של שימוש בקונקייב בדֶק הגלשן הוא צמצום הנפח במקום בו הגולש עומד ושולט בגלשן. הקונקייב מוריד את נקודת האיזון לכיוון תחתית הגלשן ומקרב את הגולש לקו המים, דבר המגביר את רמת השליטה ויכולת התמרון של הגולש.
יתרון נוסף מתבטא בגמישות הגלשן. צמצום הנפח מאפשר אלסטיות וגמישות חומר המהווה יתרון משמעותי בזמן ביצועי כוח ופניות חדות.
לעיתים קרובות, קווי מתאר מלאים וזנב רחב ישולבו בעיצוב על מנת לחפות על צמצום הנפח הכללי וכושר הציפה של הגלשן המשפיעים על יכולת הגולש לחתור ולתפוס גלים (פארמטר חיוני לגולשים מתחילים).
משמעות נוספת ולא פחות חשובה היא חוזק הדֶק בדגש על אזור הקונקייב. בתהליך עיצוב הקונקייב, השייפר מוריד שכבות רבות מהחלק העליון ומהמעטפת החיצונית של גוש הקצף שהינה החזקה ביותר (במיוחד בקצף הפולי-יוריטיין). ככל שהשייפר "מתרחק" מהמעטפת החיצונית כך הסיכון לשקעים, סדקים ואף לשברים בדֶק גדלים. דבר זה מחייב עבודת פייברגלאס איכותית על מנת לתמוך בחוזק הדֶק.
כמו הרבה עיצובים חדשים (או חוזרים), פסק הדין טרם ניתן על עיצוב קונקייב בדֶק, אך הפידבק הנוכחי מראה פוטנציאל מבטיח.
יש לכם שאלות, חוויות, הערות. כיתבו אלינו בצור קשר.
